נעים להכיר,
אני שירה אהרוני,
מטפלת באמנות
אני מזמינה אתכם:
בני ובנות נוער, הורים, צעירים ואנשי מקצוע
לטיפול ולהדרכה באמצעות הבעה ויצירה
מה אני מציעה?
מה חדש בבלוג?
אחיותיה המרושעות של הטראומה
"למה לא עשיתי יותר?"
"איך לא חשבתי להתנהל אחרת?"
"למה לקח לי כ"כ הרבה זמן להגיב?"
"למה אני לא עושה הרבה כמו ההוא וההיא?"
"למה קשה לי ככ להיות עם הילדים עכשיו? אין לי זכות להתלונן!"
אפשר למצוא דרך צנועה, קטנה, להרגיש תחושות תועלת ומשמעות.
זה בסדר
זה בסדר להרגיש שכל מה שחשבת שאת יודעת על דברים, על החיים- לא תקף עכשיו, או שאין לך גישה לכל זה. הקשר עם עצמך יחודש, עכשיו הוא אולי קשה מדי, כמו נפילת חיבור רשת. זה בסדר לבכות, לא רק בסוף היום.
זה בסדר.
כשהכרכרה היא דלעת
מסיימים תיכון ויוצאים לחיים. נראה שלכולם זה עובר ממש בטוב. יש תחושה שמתרחשת איזו מסיבה ממש כיפית אבל הבת שלך מרגישה שהיא לא חלק ממנה.
הדרמה הזאת עשויה להחוות לנו כמוגזמת מאוד, אבל בשבילן היא אמיתית. איך נוכל להיות דמויות מאזנות ומסייעות, לאפשר שיתוף במה שקורה ולהקל על תחושבת הבדידות?
חוות דעת והמלצות
תודה
רינת אלפיה
מדריכת אמנות בגיל הרך
אשדוד