מסיימים תיכון ויוצאים לחיים. נראה שלכולם זה עובר ממש בטוב. יש תחושה שמתרחשת איזו מסיבה ממש כיפית אבל הבת שלך מרגישה שהיא לא חלק ממנה.
הדרמה הזאת עשויה להחוות לנו כמוגזמת מאוד, אבל בשבילן היא אמיתית. איך נוכל להיות דמויות מאזנות ומסייעות, לאפשר שיתוף במה שקורה ולהקל על תחושבת הבדידות?
הלילה, כמו בכל לילה אבל אולי טיפה יותר, אני מבקשת מכם לפקוח עיניים ולהטות אזניים למה שקורה בחוץ.
בני ובנות נוער שרק מחפשים סיבות למסיבות יצאו לחגוג היום את המעבר לשנה אזרחית חדשה.
איזה מזל שאנחנו לא ההורים שלנו נכון? אנחנו ממש אבל ממש לא הזקנים האלה, שלא הבינו אותנו כשהיינו בגיל ההתבגרות, שהתחרפנו כשמרדנו, שחשבו שיש להם
יש לא מעט דברים בחיים שברור לנו שהם חשובים, טובים או שישפרו את החיים שלנו ובכל זאת אנחנו דוחים אותם ואף נמנעים מהם במשך תקופות
אתחיל בוידוי קצת מוזר: כשמישהו או מישהי מלמדים אותי משהו חדש או חושפים אותי לדבר שלא הכרתי- אני מייד קוראת לו על שמם. כך למשל
כל שנה לקראת החגים עולים מחדש קולות המתבגרות והמתבגרים שנכנסים לדריכות, למצב בלימה על המתקפה הקרבה. בקרב הזה יש שתי חזיתות- חזית הבופה וחזית המבוגרים המיוסרים למראה הבופה. קשה להכריע מי מהן קשה יותר. אני מהמרת על השניה
נער קם בדקה לשמונה.
לא מסתרק, לא מצחצח שיניים.
הוא באותה פיז'מה כבר יומיים שלושה.
הבית שקט, האחים הקטנים במסגרות, ההורים עובדים. הוא לבד.
על כל הפעמים האלה בהן מגיעים אליי הורים למתבגרים ומשתגעים שהילד שלהם לגמרי לא במסלול אליו הם כיוונו אותו, שהוא עושה להם דווקא, מתבצר בעמדתו, הולך ומתגלם בפקעת של עצמו …
בשנים האחרונות הולכת ומתפשטת תופעה, שהיא מעין תחביב של ילדים ונוער- הכנת סליים. הרבה מאוד ילדים אוהבים להכין סליים, לחקור את רכיביו ולשכללם, ואלה שלא
© כל הזכויות שמורות לשירה אהרוני. אין לעשות שימוש בתוכן האתר ללא אישור מראש בכתב
תוכן וקופירייטינג: בָּרושְּקָה | עיצוב ובניית האתר: שרון רותם | צילומים: איילת לנדאו ויעל שטיין
