בואי כרמל, אני לא מפחדת ממך. אמנם קיבלת שם משלך, את לא סתם יום חורף קר במיוחד- את ממש סערה, ליגה משלך.
כל הרשת גועשת- איך מתכוננים? האם לשלוח את הילדים למסגרות? מה לבטל? מה להמשיך כרגיל?
יפה שנתת לנו כמה ימים להתארגן, הרווחת גם כמה אייטמים יפים בתקשורת, סחטין. סערה שנכנסה לחיינו בסערה.
למרות זאת- סערות כמוך גורמות לחלקנו להרגיש שנתפסנו לא מוכנים, שיש מצב שאין לנו את כל מה שצריך כדי לעבור את הימים האלה באופן אופטימלי. עכשיו אולי אנחנו מרגישים קצת אשמים, איך לא חשבנו על זה קודם, איך לא התכוננו, מה יהיה עכשיו.
גם לסערות נפשיות יש שמות- ריקנות, ערך עצמי מעורער, חרדה, דכאון ועוד. ואז באה הבושה וכמו הרוח גורמת להכל להרגיש קר בעשר מעלות לפחות ודוקר בלב.
כשהסערות מגיעות הן עלולות להתקיף אותנו במפתיע, לגרום לנו לחוש אשמה שלא התכוננו אליהן היטב, שלא צפינו אותן, שאנחנו לא יודעים מתי הן יסתיימו ובעיקר- שאין לנו מושג איך להתמודד איתן.
החדשות הטובות הן שלא חייבים לעבור את הסערה לבד, בשום שלב בחיים. יש לי מטריה גדולה ואפשר לצעוד יחד בשלוליות, עד שהשמש תצא שוב מבעד לעננים.
היופי בתהליך טיפולי משמעותי הוא שלא מדובר בחילוץ חד פעמי מהבוץ אלא ברכישת שפה וכלים לחיים, שיאפשרו לך להגיע לסערה הבאה עם חוסן נפשי, כלים, זויות הסתכלות נוספות על המצב וגם דרכים חדשות לצאת ממנו בשלום.
אז בואי כרמל, תני את כל מה שיש לך, את לא כאן בשביל להשאר.
