זו כנראה השאלה שאני שומעת הכי הרבה מאז שאני מטפלת באמצעות אמנות.
איזו תועלת אפשר להפיק מיצירה, מעבודה בחומרים, מלבד הנאה? איך יצירה קשורה לטיפול, איך יכול להיות שיצירת אמנות יכולה להיות סוג של תרופה, פתרון לבעיה, ולא רק נחמה פשוטה? איך ייתכן שיצירה יכולה באמת להטיב, להקל, ממש לרפא? זה לא קצת יומרני, רוחני, לא מחזיק מים?
למה בכלל לערבב תחומים?
יש את תחום הטיפול שבו מדברים וחופרים בעבר, מאשימים קצת את אמא, לפעמים זוכים בפרשנות או בזווית נוספת על הסיפור, מקבלים הכרה בקשיי העבר בתקווה להתקדם אל העתיד, וזהו.
קלאסיקה.
יש את תחום האמנות, ששייך לאנשים מוכשרים או בעלי נטיות אמנותיות, שזו השפה שלהם, ככה הם מביעים את עצמם, יש כאלה שמסוגלים להגיע לתוצאות מדהימות.
טיפול באמצעות אמנות הוא תחום שכוחו בדיוק בסינרגיה הזאת בין שני המקורות מהם הוא נוצר והוא מאפשר לחשב מסלול מחדש לגבי שניהם.
החיבור המיוחד הזה הוא מה שהופך אותו למועיל ומתאים לכלל האוכלוסיה וממש לא רק לאותם "יחידי סגולה" שתיארתי כאן בהתייחס לאמנות וליצירה.
יצירה והבעה חופשית בחומרים יכולה להיות (ואף טוב שתהיה!) נחלת הכלל, בכל גיל ושלב בחיים, בדיוק כמו שטיפול נפשי הוא דבר שכל אחת ואחד יכולים להפיק ממנו תועלת בכל נקודה במהלך החיים, וכמובן שבעת צמתי חיים או בעיתות משבר.
אז איך זה עובד?
בטיפול באמצעות אמנות "עושים את" ולא רק "מדברים על".
לאמנות יש הרבה יותר מה להציע בטיפול מאשר למילים. היצירה מאפשרת לדייק כוונות ותחושות באופן שלמילים קשה מאוד.
חדר הטיפול הוא למעשה סטודיו לאמנות המאפשר מגוון עצום של אפשרויות להבעה באמצעות חומרים, כלים ואמצעים אמנותיים.
איך מתחילים, באיזה חומר לבחור?
לפעמים בוחרים באופן אינטואיטיבי לגמרי ורק בדיעבד קל יותר להבין את הבחירה, כשנוצר דימוי או כשהעבודה מוכנה. כשקשה להחליט- אני כאן כדי לכוון ולסייע בהבנה מה החומר שהכי מתאים להעביר תחושה או תוכן מסוים.
יש כאלה שיעבדו באותו חומר כל הזמן, יש כאלה שיגוונו. יש מי שיבחרו לעבוד על אותה עבודה במשך מספר מפגשים ויש כאלה שתוך חצי שעה יסיימו שלוש עבודות.
כל האפשרויות מצוינות והקצב הוא אישי.
אפשר לדבר תוך כדי יצירה ולחבר בין מחשבות, זכרונות או רגשות שעולים תוך כדי יצירה, או ליצור בשתיקה ולתת לחומרים לדבר ולחיבורים להגיע לאחר מכן.
החלקים השיחתיים בטיפול באמנות יכולים להיות קשורים למה שנוצר או לדברים אחרים, שעל פניו נראים לא קשורים אבל לפעמים עם הזמן מבינים למה דווקא הם עלו בראש תוך כדי עבודה.
תפקידי כמטפלת הוא לסייע בהבנת הבחירות בחומרים ובדרכי העבודה האמנותיות כקשורות למציאות החיים, ובהמשך- לחבר בין העשיה האמנותית לקושי עמו מתמודדים מי שבחרו להגיע לטיפול.
זהו תהליך מאוד עדין ואישי של טוויית חיבורים בין החיים למה שקורה בחדר, באופן תואם, קשוב, שאינו נחווה כניתוחי, שיפוטי או חד משמעי.
יש אינסוף דרכים להעזר בטיפול באמצעות אמנות באופן מועיל:
- אפשר לחבר חלקים, אפשר לתקן כלי שבור, אפשר לקשור קשרים בחוטים שונים, אפשר לרקום (זה מה שאני אוהבת לעשות בשעות הפנאי כדי לרפא את עצמי), אפשר לצייר את המקום אליו שואפים, אפשר ליצור על משטח בחרוזי גיהוץ ולראות איך הם מתאחדים למקשה צבעונית אחת, ועוד ועוד.
- אפשר גם להגיע למטרה במעקף, כמו לבחור בירידה לצורך עליה- לשבור לפני שמאחים, לקרוע ואז לחבר, לחקור את השבר, לחולל אותו, לצפות בו, לשלוט בו, להתיידד איתו. ליצור אותו ולהתמקד בו לתקופה, לגור בתוכו.
- אפשר להתחבר לאמנות שאחרים יצרו ולמצוא את עצמך בתוכה. ליצור משהו שמתכתב עם אמנות קיימת, לשנות משהו ולהתאים את האמנות למצב שלך, למקום הנפשי האישי שלך, כמעין תשובה לדבר שכבר קורה בעולם.
יש עוד כל כך הרבה דרכים, כל אחת ואחד בדרכם מוזמנים להעזר בסטודיו כחלל מאפשר ומזמין, ובמטפלת כמלווה בתהליך.
ככל שהקשר יעמיק היא תדע להציע הצעות מדויקות יותר.
טיפול ואמנות אלה שני תחומים שיכולים להטיב ולהקל במגוון עצום של קשיים.
החיבור ביניהם הוא חיבור עוצמתי ובעל פוטנציאל עצום לחולל שינוי מהותי בחיים.
טיפול באמנות הוא מקצוע מקסים ומיוחד, בעל יכולת השפעה עצומה על אחרים.
הוא דורש היכרות מעמיקה עם שפת האמנות ועם שפת הטיפול הנפשי, על כל המשתמע מכך.
לצערי הרב זהו גם תחום פרוץ מאוד וכולי תקווה שיחוקק בהקדם חוק המגדיר מי מוסמך לעסוק בטיפול נפשי במקצועות השונים.
עד אז, ועל מנת להפיק את המקסימום מתהליך מרפא, טיפולי באופן מועיל, אחראי ואתי- וודאו, בלי להתבייש, שאתם בידיים טובות, בידי אשת מקצוע שיש לה הכשרה אקדמית מתאימה, ידע ונסיון מקצועי הקשורים לקושי שבגינו פניתם לטיפול.
זה הדבר החשוב ביותר בבואנו לבקש הקלה משמעותית באיכות החיים ורווחה לילדינו, ולעצמנו.
