חומרים מחוץ לקופסה

אני אגרנית. אני מעדיפה להקרא "אספנית", זה יותר אריסטוקרטי אבל האמת היא שאני אגרנית, אני אוהבת לאסוף ולשמור, אני מסתכלת מסביב כל הזמן ומחפשת דברים מעניינים שאפשר לעשות בהם שימוש חוזר ואחר. מזל שאני עוסקת במקצוע שמצדיק את כל זה (טוב, כנראה זו אחת הסיבות לכך שאני עוסקת בו).

תארו לעצמכם שאפשר היה לשחק עם הזמן, שהיה לנו שלט שמאפשר לנו לזוז קדימה ואחורה, לדלג על פרקים קשים או משעממים, לחזור על פרקים נעימים…עד שהטכנולוגיה הזאת תתפתח כנראה שנאלץ להיעזר בסבלנות וגם לעזור לילדים שלנו לפתח סבלנות.

אני לא יודעת מה אתכם אבל כשאני מדמיינת לעצמי "אנשים יוצרים", "אנשים אמנותיים"- בדרך כלל יש לי בראש מן אימג' כזה של משטח גדול, אולי קנבס או נייר פרוס על קיר ענקי בסטודיו לבן ענק ומואר ובנאדם שמצייר עם כל הגוף שלו בחופשיות רבה, צבע ניתז לכל עבר, צריך סולם כדי להגיע עד הקצה, נו, הבנתם את הכיוון הכללי.

בשביל לרקום לא צריך הרבה. החומרים ארציים ומצויים בסביבה, אולי נדרשת קצת התארגנות אבל לא יותר מדי. חוט ומחט יש בכל בית ובדרך כלל גם איזו חתיכת בד.

לכל אמא יש לפחות תכשיט אחד שלעולם לא תיפרד ממנו- תכשיט שנחרז על ידי הילד או הילדה שלה, בו מגולמת כל אהבתם הנקיה, הפשוטה, נטולה מקונפליקט, תסכול או קושי.

החורף מתקרב וזה זמן מצוין לאוורר את המצעים ולשחרר את הציפיות. מה? איך זה קשור לכאן? קשור. רבים מהמפגשים עם חומרים מתחילים בבחירה של מצע-

בשנים האחרונות הולכת ומתפשטת תופעה, שהיא מעין תחביב של ילדים ונוער- הכנת סליים. הרבה מאוד ילדים אוהבים להכין סליים, לחקור את רכיביו ולשכללם, ואלה שלא