אני לא יודעת אם שמתם לב אבל…מתחולל איזה משהו בחוץ, שאני אישית הייתי בטוחה עד לפני שבועיים בערך, הולך להסתיים צ'יק צ'ק, אנחנו הרי ישראלים חזקים כאלה ויש לנו פטנטים והכל.
אז זהו, שנראה שלא, ואנחנו עומדים להישאר במצב הזה תקופה.
בשבוע שעבר עוד היתה לי חדוות התארגנות שלגייתית כזאת, של ניעור הפינות וארגון ספייס יצירה בחדווה, וכמו שאפשר לתאר- יש ימים שזה עובד, ויש ימים- שפחות. גם לי בלב, לא רק לילדים.
עכשיו כשהפנמתי את המצב, שהולך שמסתבך, אני מאוד עסוקה בשאלה המהותית:
"מה יש לנו להציע?"
לנו, לילדים, בכלל. לא רק מה אפשר לעשות ברמה הפרקטית, אלא לאן אנחנו יכולים להתכוונן עכשיו, מה מוביל אותנו במעשים שלנו כרגע.
כמו שציינתי בפעם הקודמת, קשה לי עם תיאוריות של לימונדות ולמצוא את הטוב ואת ההזדמנות (יש בהן, שלא תחשבו, אבל לי אישית קשה איתן, הן לא מניעות אותי קדימה אלא גורמות לי לשקוע. אם כבר יש לכם לימונים- סחטו אותם ושימו בסלט או שתו מים עם לימון, ינקה אתכם. מהשאר תכינו חומר חיטוי לשיש, יותר יעיל מלימונדה).
אז אחרי שהות של כמה ימים עם השאלה הזו שהפציעה בראש שלי, אחת התשובות החשובות אליהן הגעתי- היא שהדבר החשוב ביותר שאפשר להציע כרגע לכל בני ובנות ביתי, כולל לעצמי- הוא
תקווה לעתיד.
אני מדברת במובן הכי מעשי שיש, כי כשמתכווננים לעתיד- יש הרבה מה לעשות, מהבית, ודווקא לאור העובדה שאנחנו בו כל הזמן. אז הנה שש דוגמאות לדברים כאלה שאפשר לעשות ושאנחנו מתכוונים לנסות כאן ואתם מוזמנים לאמץ:
- לזרוע\ להשריש: אין לי הסבר הגיוני לדבר הזה, אבל נכון יש את אלה שאוגרים בבית צ'ופסטיקס או קטשופים מטייק אווי, או אלה שקונים הרבה מדי ממשהו והוא נאגר אצלם בכל מיני מגרות? (אתם יודעים מי אתם). אז לנו יש בבית, קבוע, המון אריזות של זרעי פרחים וירקות. אולי יש הסבר; בעיני התעסקות בגינון היא אחד הדברים המשמחים ובכל פעם שאנחנו מזדמנת למשתלה אני קונה את הפוטנציאל המקסים הזה בשקית קטנה. אפשר גם בסקאלות קטנות במרפסת או באיזו פינה בגינה. אם אתם לא מוזרים כמוני ובעלי אוסף כזה, אפשר להשתמש בזרעים שנמצאים סביבנו יום יום- להשתמש בזרעים של פלפלים, דלעת, חמניה, קטניות כמובן ועוד. מה שעוד אפשר לעשות הוא להשריש ירקות בעזרת החלק הלא-טעים שלהם ולתת להם הזדמנות שניה; בסיס לב של חסה, בצל ירוק או של סלרי שיישתלו באדמה ויזכו ליחס חם לא יתביישו לגדול מחדש במהרה. ויש כמובן את הקלסיקות- אבוקדו ובטטה, בכלל ירקות שורש אוהבים לגדול. כמובן שאת רוב הגידולים האלה אפשר לאכול אבל נראה לי שזה בכלל לא העיקר, זה כיף ומעורר תקווה לגדל ולראות התפתחות.
- להזמין ציפורים: הנה אורחים שכן אפשר לפגוש לא משנה מה ההגבלות שיטילו: יש המון דרכים להזמין ציפורים למרפסת או לגינה, אם תחפשו בגוגל או בפינטרסט:
bird feeders
תמצאו אוצרות. זה עובד, מניסיון. זו גם פעילות שכיף לעשות והתגובה שלא מאחרת לבוא הופכת אותה לעוד יותר משמחת. תכלס, לא חייבים להתאמץ יותר מדי, לפעמים פשוט מספיק להשאיר פירורים או שאריות סלט חתוך קטן ומים עם קצת סוכר בכלי קטן ושטוח לציפורי שיר קטנות. תנסו ותראו מה עובד לכם.
לי אישית הרבה יותר נעים בלב כשיש פה אקשן ציפורי בחצר, וזה מצחיק את כולנו לצפות בדרורים שבאים לנקר ואז לראות אותם מגורשים על ידי הבולבולים, ואותם מגורשים על ידי המיינות ואז על ידי העורבים 😊. זה מזכיר לי שיש חיים בחוץ ומתחבר לי לגל הידיעות המשמחות על יציאת חיות בר למרחבים עירוניים שוממים- דולפינים בתעלות ונציה, איילים וקופים ביפן, ומי יודע מה יצוץ בארץ בקצב הזה. יש למישהו הימור?
אם כבר בציפורים עסקינן, קיבלתי אתמול בדואר את "ספר הציפורים" של נועה כ"ץ, הייתי תומכת נלהבת שלו כשעוד כשהיה בגדר הדסטרט (הגרסא הסיפרית ל"עוד שהיה בבטן של אמא שלו" כנראה) בתזמון מושלם. קומיקס שנון ומצחיק שכולו ציפורים. אותי היא ממש מצחיקה, הלוואי שהיו פותחים עם עמוד מהספר הזה כל מהדורת חדשות. ממליצה בחום לעקוב אחריה גם ברשת וגם להזמין את הספר (חלקו לא מתאים לילדים). - לתכנן מסיבות: יש שמחות שייקרו לא משנה מה, כמו פסח, וימי הולדת, אלה דברים קבועים ביומן שאי אפשר לבטל, זה לא אירוויזיון או אולימפיאדה. איזה מזל! נכון שזה מאוד עצוב שאי אפשר לחגוג כמו שאנחנו רגילים, אבל אפשר לחגוג- לא כמו שאנחנו רגילים! אפשר לחגוג בפיז'מות, להכין אוכל שמתאים להרכב מצומצם ודורש הכנה יותר מסובכת אבל תמיד רצינו לנסות, בקיצור- אפשר לתכנן ארוחת חג שונה שבטוח לא תישכח כל כך מהר. לגבי ימי הולדת- אפשר להכין יחד עוגה, ברכות, פעילויות. מתנות אפשר להכין או להזמין במשלוח. אפשר גם להחליט שמכינים קופון למימוש עתידי, לטובת משהו שאי אפשר לעשות עכשיו. זה מעורר תקווה ומחשבות טובות על העתיד.
בימים האחרונים הייתי עדה למחוות יצירתיות של עסקים שנקלעו כמו כולנו למצב הזה, ועושים הרבה כדי לצאת ממנו מחוזקים ולא מרוסקים, אפשר להיעזר בהם בתכנונים האלה כשרוצים לתכנן דבר כזה לחוגגים אהובים. לילדים התכנון וההתעסקות האלה משמחים ומעודדים מאוד. אפשר גם לתכנן ימי הולדת שלא עתידים להתקיים בתקופה הזו, גם זה כיף, ויכול לחסוך אחר כך התעסקות, הרי אנחנו כבר בבית ויש זמן, מה כ'פת לכם? זמן מצוין לתת לילדים לחשוב, להעלות רעיונות ולחפש ברשת השראה. - להתכונן לקיץ: עוד דבר שיקרה פה בטוח בקרוב, לא משנה מה. אני לא מדברת דווקא על סדר פסח ממקום כזה שלפעמים מבאס, אפשר להכריז על סידור ומיון ארונות ומגירות נעליים מתוך ידיעה שבקרוב קיץ, וכדאי לבדוק מה עוד מתאים ומה לא. אפשר גם לבדוק מה מצב הסנדלים, אני לא יודעת מה אתכם אבל אני תמיד סופר מתרגשת מהיום הראשון בו עוברים מגרביים ונעליים לסנדלים. אז הנה, אל תגידו יום יבוא- הביאו את היום! מי אמר שהיום לא יכול להיות היום הזה שבו מרגישים סנדלים בפעם הראשונה השנה?
מה שכבר לא מתאים, שמרו בחבילה לקראת המפגש הבא עם חברים\ בני משפחה שתפגשו כשכל זה ייגמר. גם זה מעודד, ואם אתם לא מאלה שזה מעודד אותם ולא יכולים לסבול שיש בבית חבילות שצריכות להימסר- אולי מישהו בסביבה הקרובה מאוד או אפילו בבניין זקוק להם, אפשר לבדוק בווטסאפ השכונתי ולהשאיר ליד הדלת.
אפשר גם לחפש ברשת סנדלים ודברי קיץ אחרים (אני אישית לא קונה כרגע, בטח לא לילדים כי אני מעדיפה למדוד. אבל הי, יש כאלה שאוהבים וזה עובד להם ואחלה, הזדמנות נהדרת לתמוך בעסקים, עדיף קטנים ומוכרים שאתם אוהבים עוד מלפני). - להכין מתנות: הרשת עמוסה כל כך בהצעות לפעילויות ודברים שאפשר לעשות אונליין, וזה נפלא ומקסים, באמת (כבר אמרתי שאני מרגישה שאני חוטאת בזה בעצמי על אף ההסתייגות המסוימת שלי מכל זה ושזה מעמיס לי על המערכת מאוד). אותי מעודד מאוד לחשוב על אנשים שאני אוהבת ולהכין משהו עבורם. בהתחלה תכננתי לשלוח בדואר אבל האמת היא, שאני מודה שאני די מפחדת לגשת לדואר בשלב הזה. אז החלטתי שאני שומרת כאן את מה שאני מכינה כדי שכשניפגש, אוכל לתת אישית את מה שהכנתי. אותי זה מעודד מאוד. התחלתי כרגיל, ברקמה (אם יש משהו שיש לי בבית בהמונים זה צרכי רקמה, גם אם הסגר הזה יימשך עד 2024 חס ושלום- בהקשר הזה אני מסודרת). מעניין אם אתמיד רק בזה או שאעבור לעוד דברים. אני גם נוהגת להתחיל אלף פרויקטים במקביל, אז ייאמר לזכות התקופה הזו שעד עכשיו התאפשר לי לסיים לא מעט רקמות שהתחלתי ממש מזמן. כשכל זה ייגמר יש לי תכנית גם להתחיל להנגיש רקמה למי שמתעניין במדיום הנהדר הזה. עוד מבשלת את זה בראש אבל המחשבה על זה משמחת אותי מאוד והעיסוק בזה כרגע מעודד אותי.
- כיוונון מחדש: זוכרים שלפני אלף שנה כשכל זה התחיל הכנו לו"זים וחוקים ורשימות שיעזרו לנו לשמור על שפיות-אה-על-שגרה? נראה לי שזה זמן טוב לרענן אותם. מה שהיה נכון בתחילת התקופה הזו, לא בטוח שהוא מה שנכון עכשיו לאור העובדה שאנחנו פה במרתון ולא בספרינט. היתה לי מורה לאנגלית בתיכון שנהגה לומר לנו
“The more you-write- the more mistakes you make”,
או בעברית מדוברת- "צמצמו צמצמו", לא צריך כל כך הרבה סעיפים ומלל (אמרה זאת שכותבת לפחות 1,200 מילים בכל פוסט בניגוד גמור לחוקי הפורמט הזה של פייסבוק). אנחנו ריעננו פה את הלו"ז והפכנו אותו להרבה יותר גמיש, עם הרבה יותר התייחסות אישית לכל ילד (פערי הגילאים כאן מחייבים את זה), וגם הרבה יותר זמן לכל ילד להחליט מה הוא עושה בנפרד, איך הוא מעסיק את עצמו. גם בהקשר הלימודי- אני מודה שאנחנו לא כל כך על זה מבחינת האתרים וכל זה, הגדולה שלנו (בכיתה ו) מתנהלת עצמאית בצורה מאוד אחראית, יש ימים בהם היא ממש לא על זה ואנחנו לא יושבים לה על הזנב. מה שכן- הסברנו לילדים שזו הזדמנות להעמיק בתחום שיותר מאתגר אותם וגם בתחומים שמעניינים אותם (כמובן שאלה לא אותם תחומים ברוב המקרים, הימנעות וזה. אפשר להבין). אז בואו נגיד שפחות בוער לנו שישבו מול שיעור מקוון בגאוגרפיה למשל אם הם לא בעניין ויותר דחוף לנו שיתרגלו מיומנויות שפה (עברית ואנגלית). אבל אלה אנחנו, בכל בית זה אחרת לגמרי. לדעתי זה גם פחות מאיים ככה, המערכת המקוונת יכולה להיות מאוד מתקיפה והפורמט הזה בהחלט לא מתאים לכולם, האמצעי שלנו, תלמיד כיתה א, ממש מתקשה ברמה הסנסורית להשתתף במפגשים המקוונים, הם כואבים לו באוזניים, גם אם מחלישים את הווליום, ריבוי הקולות קשה לו. לדעתי הם גם מבאסים אותו, זה קצת כמו לראות מאקווריום את מה שאי אפשר להשיג. אז אנחנו בקשר עם המחנכת (המושלמת שלו! נועה עמוסי אנחנו מאוהבים בך) והיא עוזרת לנו לשמור על שגרה ועל התקדמות.
בקיצור- כווננו מחדש, ציפיות, עוגנים, חובות, מרכזו אותם לעצמכם ולילדים, גם ככה העולם משוגע עכשיו. תחשבו מה חשוב ולכו רק עם זה. אפשר לחכות עם השאר.
זהו להפעם, מקווה שהצלחתי לעורר תקווה ולעודד במעט, לכתוב את כל זה עודד אותי אז כבר היה שווה מבחינתי. וכמעט לא התייחסתי לזה הפעם אבל- אמנות, תרבות, יצירה (של עצמנו ושל אחרים), זה הכי מעודד בעולם. אני עדה לדברים מדהימים שאנשים עושים עכשיו, נזכרים שפעם נהגו לנגן וחזרו לזה, מנסים דברים חדשים, משתתפים בשעורים יצירתיים, בצפייה בסרטים ושיח עם היוצרים, אפשר כל כך הרבה דברים. יש ימים שאני מוצאת את עצמי ממש מתלבטת מה לצרוך, יש שפע אדיר. ממליצה בחום גם להיות יותר חכמים ממני ולא להתיש את עצמכם, אפשר להיות בהילוך נמוך, זה גם ממש סבבה. מעל הכל- הנדיבות של אנשים ומעשי חסד, קטנים וגדולים, בי זה מעורר הכי הרבה תקווה שאפשר.
