ידיים מציירות בספר סקיצות

חמש טענות נפוצות (ולא ממש נכונות) על התחום: טיפול באמנות

יש תחומי עיסוק שנדמה לנו שאנחנו מבינים מה זה אומר לעסוק בהם או מה תכלס מתרחש במסגרתם, גם אם זה לא לגמרי נכון. יש תחומים, טיפול באמנות למשל הוא דוגמא מצוינת- שיש המון אי דיוקים בסברות הבסיסיות לגביהם, גם למי שלא התנסו בהם בעצמם וגם בכלליות, נוצר רושם כללי מוטעה.

כשמתקשרים אליי לשיחת היכרות ובירור ראשונית, אני מקדישה חלק משמעותי מהשיחה כדי להסביר מה זה בכלל "טיפול בהבעה ויצירה" או טיפול באמנויות השונות, וגוזרת מההסבר הכללי את האופן בו אני מיישמת את התחום הזה בקליניקה, לאור הניסיון והידע שצברתי במהלך הזמן (יש המון דרכים ליישם את התחום ובכלל- עולם הטיפול, ייעוץ, סיוע- הוא רחב מאוד ולכן גם מבלבל).  

ריכזתי את חמשת הטענות הכי נפוצות ששמעתי וניסיתי לעשות בהן קצת סדר, בתקווה שהקריאה תשפוך אור על התחום המיוחד הזה ותסייע בהבנה טובה יותר במה בעצם מדובר:

 

אין ספק שיצירה, אמנות וביטוי אינטואיטיבי בחומרים הינם כלים שהולכים ונהיים נפוצים בכל מיני תחומים, וזה כשלעצמו דבר מבורך, ליצירה אכן יש כוח מרפא ומקל נפשית, זו הרי עמדת מוצא מרכזית בתחום שלנו. יחד עם זאת- טיפול באמנות הוא תחום מעולם בריאות הנפש, אקדמי, נלמד לתארים מתקדמים, כרוך בשעות הכשרה מעשיות רבות ואף מבוסס מחקרית כמועיל ומקדם בריאות. הוא מיושם במסגרות חינוך, בריאות ורווחה ונותן מענה נפשי ייחודי שתחומי טיפול אחרים לא תמיד מצליחים לתת; טיפול באמנות הוא תחום טיפולי המשלב בין פסיכותרפיה (כלומר- טיפול נפשי) שיחתית ובין אמצעי הבעה אמנותיים-יצירתיים. למה זה טוב? המשיכו לקרוא!

בטיפול באופן כללי ובטח שבטיפול באמנות- העיקר הוא החווייה האישית, התכנים שעולים והאופן שבו הם נחווים על ידי הפרט. אני אוהבת להסביר להורים שמתקשים להבין למה שלא ננצל את הזמן ואת הסטודיו המזמין שלי כדי ללמוד ציור "על הדרך" ולמה חשוב מאוד להבהיר גם לילד.ה שלא מדובר בחוג יצירה: היצירה והעבודה בחומרים הם ה"שקדי מרק" של הטיפול, הדבר שבעזרתו התהליך מתקיים והמרק הופך ליותר אטרקטיבי- אבל בהחלט לא הסיבה שלשמה התכנסנו. לפעמים אפילו לא נשאר תוצר להתבונן בו בסוף המפגש, וגם זה בסדר גמור! העיקר הוא השימוש החופשי בחומר, זה מדבר בפני עצמו ומסייע לעבור תהליך נפשי משמעותי. האמנות מאפשרת להתבטא באופן פחות מחושב וזהיר, משחררת מעכבות ובמסגרתה עולים דימויים וסמלים שלעיתם קשה לחשוב עליהם באופן ישיר. הדבר עשוי לייעל תהליכים טיפוליים, בטח בקרב מי שלא ששים "לשפוך את הלב" או לספר את הסיפור. הטיפול הוא פלטפורה להבעת הכוחות שלנו, הרעיונות, חלקי האישיות. לכן זו שיטת טיפול שמתאימה לכל אחד ואחת ללא כל קשר לידע או היכרות עם עולם האמנות!

מתישהו כשנהיינו מבוגרים רובנו נפרדנו מחדוות המשחק והיצירה, הם הפסיקו להיות חלק מהחיים שלנו ונשארו משהו ילדותי, שלכאורה אין לו מקום בחיים יותר אלא אם כן התמקצענו בהם והפכנו אותם לחלק מהעיסוק שלנו בשגרה. טיפול באמנות מזמין חזרה למקומות הבסיסיים האלה וחיזוק הקשר איתם, בכל גיל וגם אם עבר זמן רב מאז שהיה להם מקום. חזרה אליהם היא חזרה אל עצמנו, אל הנטיות הבסיסיות שלנו כבני אדם, אל החומרים שמייצגים באופן גשמי את הלכי הרוח שלנו ואל הדימויים שמייצגים את התכנים שמעסיקים אותנו. לפעמים הם עולים בלי שהזמנו אותם, וזה רגע נפלא של גילוי ושל התקדמות נפשית, כאילו "אנחנו מהעבר" באנו לבקר ולראות מה שלומנו, איך אנחנו, ולאן מועדות פנינו. פתאום לחזור לילדות לא נשמע כמו רעיון כל כך גרוע לא?

אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם בה אמא מודאגת ניגשה אליי עם ציור מהגן ושאלה אותי "מה אני רואה בו" או איך לעזור לילד שצייר אותו, ילד שלא פגשתי או שאני בקושי מכירה- הייתי מליונרית. טיפול באמנות אינו עוסק בפענוח או באבחון אלא בכינון של תהליך נפשי בין מטופל.ת ומטפל.ת ובעזרת כלים ואמצעים יצירתיים. אני יכולה לחשוב כל מיני מחשבות או להבחין בכל מיני אלמנטים ביצירה, ואשמח לשתף את המטופל.ת בהם אם אחשוב שזה דבר שחמק מעינו או שיוכל לקדם את הטיפול, אבל העיקר הוא מה שקרה תוך כדי היצירה, בחדר עצמו, כמו גם התייחסות היוצר.ת לעבודה עצמה. התייחסות יכולה להיות מילולית או לא מילולית, היא יכולה להיות המבט אל מול מה שיצא, הנכונות לפתח את העבודה בהמשך או לחילופין רצון עז להפטר מהעבודה מיד- כל אלה ועוד מלמדים אותי על המטופל.ת וחושפים את הלכי רוחו בדרך להתקדמות ולפתרון הקשיים שהביאו לתחילת הטיפול מלכתחילה. מכאן והלאה- תפקידי העיקרי הוא לסייע ביצירת חיבורים בין מה שנוצר ובין חוויית החיים על מנת לסייע בשינוי ובהטבה בה. צריך הרבה יותר מאשר ציור בודד כדי לעשות זאת, ואני ממליצה לכם לעולם לא להסתפק בייעוץ שניתן על ידי פרגמנט בודד מתוך חייכם או חיי הילדים שלכם. מגיעה לכם התייחסות יותר מעמיקה ומורכבת.  

תוצרי המפגש הם אישיים, בדיוק כמו שהתכנים שעולים באופן מילולי הם אישיים ואינם עוברים הלאה. לכל מטופל.ת מקום משלו בסטודיו שלי, תיקיה וקופסא אישיים בהם הדברים נשמרים ואינם נחשפים להורים או לכל גורם אחר. לעתים, יש מטופלים שיבחרו להעזר במה שיצרו כדי להעביר מסר לא רק במסגרת הטיפול אלא גם בעזרתי כמתווכת להורים כשאני נפגשת עמם אחת לתקופה. במקרים כאלה הדבר ייעשה בשקיפות מלאה, נחשוב יחד האם נכון להראות עבודה שנוצרה בטיפול, מה המטרה של צעד כזה ואיך הוא משרת את המטופל.ת (נוודא בעיקר שאין איזה לחץ "להראות תוצאות" או לרצות את ההורים, להפגין התקדמות באופן חיצוני). חשוב לציין- העבודות אינן "בנות ערובה", אני מזמינה לשמור אותן אצלי כדי שניתן יהיה לחזור להתבונן בהן או לערוך בהן שינויים בשלבים מתקדמים יותר של הטיפול, לראות בעזרתן את הרצף שנוצר ואת השינוי שחל בעקבות הטיפול. כמובן שבמידה וקיים רצון לקחת את העבודות הביתה- נשקול יחד את העניין, נבין ונוודא שזה אכן כדאי וברוב המקרים הדבר יתאפשר. העבודות הן בבעלות מי שיצר.ה אותן, אני מציעה להיות מאמצת או מארחת זמנית שלהן על שיוחלט אחרת (אם בכלל, לפעמים יש רצון להשאיר אצלי את העבודות לתמיד וגם לצעד זה יש משמעויות רבות).

זהו,

מקווה שהצלחתי לעשות קצת סדר ולהעניק הצצה מבפנים על התחום המיוחד בו אני עוסקת. 

אם יש לך מחשבות או תהיות נוספות שלא העליתי והסברתי כאן- אשמח להרחיב גם לגביהן! אפשר לכתוב כאן בתגובות או לפנות בפרטי, מבטיחה להתייחס.

בין אם מה שכתבתי כאן מדבר אליכם ובין אם לא- תמיד תמיד תבדקו, תחקרו ותשאלו לגבי המענה הטיפולי שמוצע לכם, גם בכלליות כתחום וגם את המטפלת הספציפית אליה החלטתם לפנות. כפי שאמרתי- יש המון תחומי עיסוק ויש גם המון דרכים ליישם אותם בשטח. יש גם המון דעות ועצות שאנחנו שומעים מכל עבר. נסו לעשות לכם סדר ולראות מה באמת הכי מתאים מבחינתכם. יש מצב שתהיו מופתעים ממה שהמחקר האישי שלכם יעלה.

מצרפת לכאן סרטון נפלא ומעורר מחשבה שהופק על ידי בית החולים לילדים בקולורדו, על האופן בו טיפול באמנות עובד. אני אוהבת את הסרטון הזה כי הוא ממחיש בצורה פשוטה ונפלאה את רוב מה שתיארתי בפוסט הזה, הן בזכות המידע החשוב שנאמר בו והן בשימוש הנהדר באנימציה ובסמלים שנבחרו כדי לייצג את הנפשות הפועלות (כל כך מזדהה עם המתבגרת הג'ירפה, וגם עם המטפלת הציפורית). זו עוד דרך טובה להסביר גם לבני ובנות נוער מה זה בכלל ולמה כדאי לשקול בחיוב לפנות לטיפול באמנות:

חתימה שירה רקע שקוף

2 Responses

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גם אלו מעניינים

טושים ועטים מקרוב

טוב שבאת!

תמיד כתבתי. שירים, ברכות יום הולדת ארוכות ומשתפכות. פעולות לצופים, מכתבי אהבה, רשימות עתירות סעיפים של חלומות ושאיפות לעתיד. רעיונות שארצה להגשים, יוזמות מפורטות בעזרתן

לפוסט המלא
פני אשה על רקע שחור וארבע ידיים שמכסות את הפנים מכל הכיוונים.

אחיותיה המרושעות של הטראומה

"למה לא עשיתי יותר?"
"איך לא חשבתי להתנהל אחרת?"
"למה לקח לי כ"כ הרבה זמן להגיב?"
"למה אני לא עושה הרבה כמו ההוא וההיא?"
"למה קשה לי ככ להיות עם הילדים עכשיו? אין לי זכות להתלונן!"
אפשר למצוא דרך צנועה, קטנה, להרגיש תחושות תועלת ומשמעות.

לפוסט המלא
מרחבי דשה עם שמיים כחולים ועננים באופק

זה בסדר

זה בסדר להרגיש שכל מה שחשבת שאת יודעת על דברים, על החיים- לא תקף עכשיו, או שאין לך גישה לכל זה. הקשר עם עצמך יחודש, עכשיו הוא אולי קשה מדי, כמו נפילת חיבור רשת. זה בסדר לבכות, לא רק בסוף היום. 
זה בסדר.

לפוסט המלא
כרכרה מנצנצת

כשהכרכרה היא דלעת

מסיימים תיכון ויוצאים לחיים. נראה שלכולם זה עובר ממש בטוב. יש תחושה שמתרחשת איזו מסיבה ממש כיפית אבל הבת שלך מרגישה שהיא לא חלק ממנה.
הדרמה הזאת עשויה להחוות לנו כמוגזמת מאוד, אבל בשבילן היא אמיתית. איך נוכל להיות דמויות מאזנות ומסייעות, לאפשר שיתוף במה שקורה ולהקל על תחושבת הבדידות?

לפוסט המלא

כיתבו לי ואחזור אליכם בהקדם

דילוג לתוכן