איזה מזל שאנחנו לא ההורים שלנו נכון? אנחנו ממש אבל ממש לא הזקנים האלה, שלא הבינו אותנו כשהיינו בגיל ההתבגרות, שהתחרפנו כשמרדנו, שחשבו שיש להם מושג איך החיים שלנו נראים רק כי פעם הם היו בגילנו. מזל שאנחנו לא הם, איזה כיף לילדים שלנו שיש להם הורים קוליים וצעירים כמונו, אפילו שנהיינו הורים כשהיינו מבוגרים מהם בעשור- בראש אנחנו הרבה יותר צעירים ומביני עניין מהם!
האמנם?
צר לי להיות זאת שמבשרת לכם אבל הכחשה לא תעזור פה- אנחנו דינוזאורים. בעיני בני ובנות נוער אנחנו מגלגול אחר ואולי אפילו מכוכב אחר, אנחנו מעולם שנכחד. כל קשר בין החיים שלנו בגילם להווה שלהם- מקרי בהחלט אם בכלל קיים.
אל תרגישו רע, באמת ניסינו לשמור על הנעורים וזה חשוב מאוד להשאר מעודכנים; אנחנו יותר טכנולוגיים מההורים שלנו, דומים בחיצוניות לצעירים של היום ולא למבוגרים של פעם, ההורים הנלעגים מסרטי הבורקס. זה פשוט הזמן, הוא רץ מהר יותר מבעבר.
העולם השתנה מאוד בזמן קצר, ובעודי כותבת שורות אלה מישהו בקצה אחר של העולם יושב וכבר מבשל את מליוני השינויים הבאים.
אז כדי שלא תרגישו לבד- אני גאה להציג את מגדיר הדינוזאורים השלם להורים, בתקווה שיסייע בזיהוי הדינוזאור הפנימי שלכם ובשחרורו חזרה לטבע או למקומו הטבעי בדפי ההסטוריה:
מדובר בדינוזאור מטיל אימה ומרשים בגדלו. עוצמתו גלומה ביכולתו לבטל את תחושות צאצאיו, להתייחס אליהן כזוטות ולעתים אף כפינוק או חוסר יכולת להתמודד עם אתגרי החיים. החלק במוחו של המבטלוזאורוס-איקס האחראי על שימור זכרונות אינו גדול במיוחד, מה שגורם לכך שאת רוב שנות הנעורים שלו- הוא פשוט לא זוכר. הוא חי בהווה ונהנה להיות מבוגר, מרבה להודות על כך שעבר את "הגיל המגעיל" כלשונו. זהו זן השלכתי מאוד שלא מרבה להתבונן פנימה ומכוון את מבטו כלפי הסובבים ולהאשימם בכך שהנוער לא מחושל. קריאת המבטלוזאורוס הנשמעת למרחקים וניתן לתארה כצליל "הווו עוד פעם את עם הדרמה" ובעונות מעבר: "עזוב אותך זה הכל שטויות, יעבור".
דינוזאור מכונף המרבה לעוף על עצמו ולהתחבר ללהקות של צאצאיו כדי להרגיש שהוא צעיר מכפי גילו ושהוא הורה מגניב, גזעי, קול וביום סביר- נייס. המגניבוזאור נוהג לבנות קנים מפוארים בהם הוא מרבה לארח אחרים, לקנות להם פיצות, שתיה ופינוקים. בשלבים מסוימים הוא אף עשוי לספק לצעירים גם אלכוהול או חומרים מזיקים אחרים, הכל כדי להשאר חלק מהקבוצה ולהחשב "מבוגר זורם שאפשר לסמוך עליו". לעתים הוא מסתובב עם מטענים כבדים מימי נעוריו בהם חווה הורות סמכותית ונוקשה מאוד, וכדי שהקן לא יהיה צפוף או מבאס עם כל המטענים האלה, המגניבוזאור משתמש בחוטמו המחודד כדי לגלגל מהקן חלק לא מבוטל מסמכויותיו ועקרונותיו כהורה בהווה.
דינוזאור מודרני יחסית, שנוצר בתהליך אבולוציוני מרתק בו שולבו חרדות והתנסויות קשות מן העבר בזרם קולח ובלתי פוסק של מידע מההווה אודות סכנות העולם היום ובעתיד. העולם המודרני גדול עליו, הוא מכור ל"מראה שחורה" ורואה את זה בלופ. הקטסטרופאורוס מרגיש צורך בלתי פוסק לחפור, לשבת על נקודות, לשלוח למתבגריו לינקים לכתבות מלחיצות אודות סכנות העולם, מרבה לתדרך אותם לפני כל יציאה מהבית תוך שהוא נוקט בגישה אפוקליפטית לגבי מה שאורב בחוץ ולעתים אף נוקט בפולשנות באופן נטול עכבות וגבולות. הוא מתקשה להבחין בין דאגות פשוטות למורכבות, הוא חושש מאוד מהעתיד לבוא ומבחינתו כל האמצעים כשרים על מנת להגן על צאצאיו, גם אם המחירים של התנהלותו כבדים ומעכירים את יחסיו עם האחרים, לעתים עד כדי התדרדרות ביחסים ומידורו מכל דבר שקורה (מה שרק מעצים את חרדותיו ומוכיח לו שהן מוצדקות, והרי לנו מעגל קסמים).
מרכז הכבידה של הסנטרפטור מאסיבי וגורם לו להתנהל באופן כזה שמבחינתו הוא מרכז העניין. אמנם הוא מגדל את צאצאיו במושקעות ובתשומת לב רבה אך הכוח העיקרי המניע אותו הוא האופן בו הוא יצטייר לאורם ודרכם, הפיצוי או התיקון שיוכל לממש דרך חוויות החיים והבחירות שלהם. מבחינתו ההורות היא הזדמנות ללכת בנתיב שלא נבחר, זהו טייק נוסף לתקופה ההיא ועכשיו כשבגר והחכים הוא עומד להפיק ממנו את המקסימום, גם כאשר הר געש מאיים להתפרץ בסביבתו לאור התערבותו הרבה בחיי אחרים.
אחד ממיני הדינוזאורים הראשונים שהתגלו אי פעם. המסורתיזאורוס חובב מסורת, נוטה לקבעונות ושומר בקנאות על פרדיגמות לפיהן התחנך. זהו דינוזאור שאינו חובב עימותים או שאין בכוחו לנהל אותם ולהתמודד עם עוצמת צאצאיו או סובביו. לכן, כשהוא נתקל בקשיים לא פעם ייעזר בעורו המחוספס והמנוקד על מנת להסתוות בשטח ולהעלם בחמקמקות. יכולת זו גם היא חלק ממסורת ארוכת שנים של דינוזאורים והמסורתיזאורוס מאמין שהיעלמותו ונקיטה בחוסר מעורבות הינן צעדים הכרחיים כדי לשרוד כהורה ולשמר את מורשתו לדורות הבאים, בדיוק כפי שהיה משחר ההסטוריה.
ועכשיו ברצינות:
כשאנחנו הופכים להורים זה ברור לנו ולסביבה שאנחנו זקוקים לעזרה. אנחנו צריכים להסתגל מחדש לחיים, פתוחים ללמוד ולהבין מה תפקידינו, איך להצליח לספק לילדינו הרכים את צרכיהם בצורה המיטבית ולא פחות חשוב- איך לשמור על עצמנו בדרך. אני חושבת שאחת הסיבות ללגיטימציה להעזר, וללמוד בתקופת ההסתגלות להורות היא העובדה שאיננו זוכרים איך זה להיות תינוקות קטנטנים. אנחנו רוצים להבין אותם, את השפה שלהם, את הסימנים שלהם להזדקקות, אנחנו רוצים לחסוך מהם כאב מיותר ולספק להם חוויות חיים מיטיבות.
ככל שעובר הזמן והשגרה מתייצבת- אנחנו כבר פחות ששים להמשיך ולהתבונן מהצד על עצמנו, פחות ששים להעזר, להכניס לחיים עוד גורמי מקצוע שעשויים לסייע ולהקל על החיים שלנו ושל ילדינו. אנחנו זוכרים שגיל ההתבגרות הוא שלב מורכב בחיים ומקווים שלא יצוצו בעיות מיוחדות עד יעבור זעם (ולפעמים הזעם כל כך גדול…).
לצד ההשענות שלנו על הנסיון המצטבר בהורות- אנחנו מתחילים בהדרגה להעזר גם בנסיון ובחוויות שלנו כילדים וכמתבגרים. זו השענות טובה וחשובה אבל גם מבלבלת, מקבעת וכזו הגורמת לנו להשאר בעבר במקום להתקדם; אנחנו משווים בין המתבגרים שהיינו למתבגרים שאנחנו מגדלים, משווים בין מה שקיבלנו למה שאנחנו מעניקים ולעתים שוכחים שהילדים שלנו הם לא אנחנו. מה שעובר עליהם הוא לא בהכרח (לפעמים בכלל לא) מה שאנחנו עברנו.
מצמצנו וזה עבר, השלב ההוא, המורכב, אפילו שלפעמים זה מרגיש כאילו זה היה לפני רגע. עכשיו אנחנו בעלי תפקיד אחר, אנחנו לא שוב בגיל ההתבגרות, ואנחנו גם לא ההורים שלנו, ההם, המיושנים.
זו תקופה מורכבת מאוד להיות הורים. הגדרת ההורות השתנתה, התרחבה. אנחנו יותר מודעים וחשופים לקשיים ולסכנות מבעבר ולפיכך נדרשת מאיתנו הרבה יותר חיבור למה שקורה, ליווי נוכח ומיטיב לילדים שלנו.
רובנו לא זכינו בכך ואנחנו מאוד רוצים להיות גורמים משמעותיים ומעורבים בחיי הילדים שלנו, להקל עליהם את ההוריקנים הפנימיים והחיצוניים שלהם ולהזכיר להם שזה יעבור, לא כי "זה שטויות וכולם עוברים את זה" אלא כי אתם איתם.
לפנות כהורים לטיפול בבני ובנות הנוער שלכם- זה לא פשוט, אבל החדשות הטובות הן שזו מתנה גדולה גם עבורכם, ההורים. זו הזדמנות נפלאה להכניס לחיים גורם מחולל שינוי לא רק בשבילם אלא גם בשבילכם.
טיפול נפשי הוא רכישה של שפה אחרת, מחוברת, מקדמת ומועילה למתבגרים. טיפול באמנות עשוי להועיל אף יותר בתקופה בה קשה למצוא מילים למה שקורה. כהורים שילדיהם מטופלים גם אתם מרוויחים- ליווי צמוד, אוהד ולא שיפוטי, שרואה את כל הזוויות והמורכבות של המציאות (לא רק של בני ובנות הנוער) ויכול לשפוך אור על מה שקורה כדי לשנות לטובה ולהקל, לא רק בפגישות הדרכה הורית אלא גם בהתערבות מעשית ובנקיטת צעדים מול מערכות חינוכיות ואחרות.
אפשר להתקדם ולצאת מעידן הדינוזאורים. אשמח ללוות אתכם בדרך.